פסק-דין בתיק ת"א 17005-03

לפני תביעה כספית של בנק כנגד לקוחותיו לשעבר.

מבוא

1.         התובענה נשוא פסק דין זה החלה דרכה לפי סדר דין מקוצר (!...) בחודש פברואר שנת 2003.

2.         מאז פתיחת ההליך עבר התיקגלגולים דיוניים לא מעטים (בפני מותבים ממותבים שונים).

בכלל זה, ניתן בתיק פסק דין בהעדר הגנה, בוטל פסק הדין האמור, קוימו התנהלות בעניני מסמכים והתדיינות (לרבות סיכומים בכתב) בשאלת מחיקת כותרת, הוגשה נדונה ונדחתה בקשה למתן רשות להתגונן, הוגש ונדון ערעור, בוטל פסק הדין (השני), ורק אז - במחצית שנת 2007 לערך, החל התיק את דרכו הדיונית במסגרת הרגילה.

3.         שמיעת ההוכחות החלה בפני מותב שונה, אשר נבצר ממנו להמשיך את הדיון. התיק הועבר לפני במחצית השנייה של שנת 2010.

4.         יוער כי התנהלות דיונית מהסוג שהתרחש בתיק זה (ולמרבה הצער - כבר נחזו דומות לה), מעלה תהיות על הערך הגלום כיום בניהול תובענה במתכונת המכונה "סדר דין מקוצר". ברם, לא כאן המקום ולא זו השעה להרחיב בסוגיה.

רקע עובדתי רלוונטי וטעונים בתמצית

5.         הנתבעים ניהלו מהלך שנים, חשבון בסניף של התובע (להלן גם: " הבנק") בעיר רמת גן.

6.         הנתבעים גרים בישוב קרני שומרון. באותו ישוב מתגורר גם מר שמעון שיינדל (להלן: " שיינדל") שהיה בתקופה הרלוונטית מנהל סניף של הבנק בכפר - סבא. המשפחות (משפחת הנתבעים ומשפחת שיינדל) הכירו אישית. הנתבע 1 (להלן גם " הנתבע") ושיינדל השתתפו בקבוצות לימוד בימי שבת.

7.         ביום 16.11.1993 פתחו הנתבעים חשבון בסניף כפר-סבא אותו ניהל שיינדל (נספח א' לתצהיר שיינדל), במטרה ליטול באמצעותו הלוואה בתנאים נוחים שכספיה יושקעו מיידית בקרן הנאמנות "עמדה יצוא" (להלן: " קרן הנאמנות").

8.         ביום 17.11.1993 הועמדה לנתבעים הלוואה בסך של 200,000 ש"ח (להלן: " ההלוואה הראשונה") והכספים הושקעו בקרן הנאמנות.

תקופת ההלוואה היתה 12 חודש (שנה) ומועד פרעונה נועד ליום 17.11.1994 מועד פרעונה של ההלוואה נועד ליום 17.11.1994 (למסמכי ההלוואה הראשונה ולוח סילוקין, ר' נספחים ו' ו-ח' לתצהיר הנתבע; נספחים ב, ג' לתצהיר שיינדל).

9.         הבטוחה העיקרית להלוואה היתה תיק ניירות הערך עצמו (שנרכש באמצעות ההלוואה). כמו כן, אישר הנתבע להעביר לסניף כפר-סבא כבטוחה, סך של כ- 40,000 ש"ח אשר היה מופקד בקרן הנאמנות "נטיף" בסניף רמת גן (להלן: " הפיקדון") (לשיטת הנתבעים - בסניף ברמת גן נועדו הכספים לשמש כבטוחה לחיובי כרטיסי האשראי).

10.       בין הצדדים נטושות מחלוקות רבות לגבי נסיבות נטילת ההלוואה הראשונה. בכלל זה ובפרט, טוענים הנתבעים כי שיינדל פיתה אותם ליטול את ההלוואה האמורה כאשר הוא מציג ומבטיח להם שמדובר בהזדמנות שאין להחמיצה, כי החזרי ההלוואה יבוצעו מתוך התשואה בהשקעה, וכי לא יהא על הנתבעים לשלם דבר אלא להשתתף ברווחים בלבד. הבנק מכחיש את הדבר מכל וכל וטוען, בין השאר, כי היוזמה לנטילת הלוואה לשם השקעה בקרנות נאמנות היתה של הנתבע.

כן יוער כי לשיטת הנתבעים, הובטח להם בתחילה כי החזר ההלוואה יבוצע באופן מלא (כולל ריבית) רק בסיום תקופת ההלוואה והריבית תגבה מהתשואה ולא מחשבונם אולם בפועל (וכפי שהסתבר להם לאחר ההתקשרות), החזרי הריבית היו רבעוניים.

11.       בחודשים שחלפו מאז נטילת ההלוואה והשקעת הכספים בקרן, ירד ערכה של קרן הנאמנות באורח משמעותי.

            ביום 9.10.1994 נשלחה לנתבעים דרישה להשלמת בטחונות נוכח פער שנוצר בין שווי תיק ניירות הערך לבין יתרת ההלוואה (נספח ה' לתצהיר שיינדל).

12.       מועד פרעונה של ההלוואה נועד להיות, כנזכר, ביום 17.11.1994.